ברגע שהחלטתי ללמוד עיצוב טקסטיל היה לי ברור מה יהיה העיצוב המועדף עליי. עוד בזמן שהייתי ילדה, הכי נהניתי לעצב שמלות ערב. יש בהן תמיד משהו מלכותי ויפה, מכובד ויפה ולא משנה כמה הן עשויות להיות חשופות הן משדרות משהו מאוד מכובד. כאשר התקבלו לעיצוב טקסטיל ידעתי שפרויקט הגמר שלי יהיה משהו שקשור לשמלות ערב. לא ידעתי מה עדיין אבל בגלל שכל כך אהבתי את ההתעסקות איתן, הדמיון שהן מאפשרות והנראות המכובדת שהן משוות לאישה שלובשת אותן, החלטתי שזה יהיה הכיוון שאליו אלך.
הלימודים התקדמו להם ותוך כדי תנועה ניסיתי להבין איזה שמלות ערב אעצב, מה יהיה מיוחד בהן, איך אגרום לכך שהן יהיו שונות מכל מה שכבר בלאו הכי יש בכמויות מסחריות. יום שישי אחד לקראת סוף הלימודים שלי הלכתי להסתובב בנחלת בנימין ופתאום ראיתי דוכן ולא הצלחתי להבין מה בו משך אותי. כאשר התקרבתי ראיתי שכל המוצרים שמכרו בו היו מוצרים ממוחזרים: כלומר, יצירת דברים יפים תוך שימוש במוצרים שכבר קיימים ובכך דאגה לסביבה. כך נפל לי האסימון: פרויקט הגמר שלי הולך להיות שמלות ערב שיוכנו ממוצרים ממוחזרים: עיתונים ישנים, פקקי שעם, בקבוקי פלסטיק, כבלים של מחשבים שכבר לא עובדים, פקקי בקבוקים של בירה ומשקאות קלים ועוד ועוד.
עלו לי כל כך הרבה רעיונות בבת אחת שהייתי חייבת לעצור לרשום מיד בפנקס שלי כדי שלא אשכח דבר. חזרתי הביתה והתחלתי לעבוד על שלושה עיצובים במקביל. אני לא מסוגלת לעבוד רק על פרויקט אחד אלא זקוקה תמיד לכמה במקביל ולכן עבדת על שלוש שמלות ערב במקביל: אחת אשר הורכבה מפקקי שעם שחתכתי והדבקתי מחדש, השנייה מפקקים של בקבוקי משקאות קלים והשלישית מכבלים ישנים של מכשירי חשמל אשר אנשים לא יודעים מה לעשות איתם. התשתית של כל שמלה הייתה בד בצבע עור אשר עליה תפרתי והדבקתי את החומרים הממוחזרים שמהם רציתי להכין את השמלה. הייתי ממש על הגל ולא יכולתי להפסיק לעבוד על העיצובים לשמלות ערב.
תגובות אחרונות